עשרים ימים לפני

מאת: ליאת יניב.

ללא ספק אנחנו מגיעים לישורת האחרונה. עשרים יום לפני החתונה שלנו.
אני מאוד מתרגשת, אני אוכלת כל היום, יש לי נשירת שיער עצבנית, ואני מתקשה לעשות מדיטציה.

אז מה היה לנו?
הצעת נישואין, טלפונים של שמחה מהמשפחה, שאלות שהקדימו את זמנן, בדיקת מקומות אופציונלים, סגירת אולם בחוזה, קייטרינג, פגישות, טלפונים (המון טלפונים), טעימה (רק אחת), וסגירה מיד אחרי, צלמים, DJ, שמלה, נעליים, חזיה חדשה, בגדים לחתן, כיפה, קוסמטיקאית, מעצבת תכשיטים, רבנות, רב, מדריכת כלות, איפור נסיון, מניקור נסיון, שיננית, הזמנות, עוד טלפונים (המון טלפונים).
מה נשאר?
הינומה, זר, מקווה, מסיבת רווקות, לבדוק אם אני נכנסת לשמלה, לשים קרם לפני השינה- כך העור שלי יהיה במיטבו, להפסיק לאכול בשעה שבע- כך הבטן תסוג אחורה, מדיטציה כל יום (כשאני מצליחה זה ממש עוזר), לחשוב חיובי, לסדר את האורחים בשולחנות… די אני לא באמת יכולה לכתוב פה הכל.

למסע הגדול הזה יצאתי עם בן זוג שאוהב אותי ואני אוהבת אותו, וחברה שנתנה לי יד לאורך כל הדרך. חברה מלאת נסיון- זה מה שהייתי ממליצה לדרך צלחה. במקרה שלי היא גם מתחתנת מעט אחרי וגם חשופה לעולם החתונות בצורה יומיומית, שילוב מנצח בין ידע ושיתוף חוויות הדדי.
כל שלב ושלב עברנו ביחד. "אנחנו באותה הסירה, אז תתחילי לחתור" אמרתי לה באחד מרגעי המשבר שלי.

אני שמחה להבין לאט לאט שלחץ חייב לצאת גם הוא בצורה איטית, ואני שמחה שבן הזוג שלי השכיל להבין שכדאי לתכנן הכל לעוד חצי שנה בערך ולא למהר.
עכשיו אני מרגישה שהדברים יושבים במקומם בצורה מתקבלת על הדעת, והישורת האחרונה אומנם מלאה בעשייה אבל היא הישורת האחרונה. חוץ מימים לחוצים אני זוכרת גם חיוכים רחבים לאורך הדרך, והמון התרגשות מבפנים.

אני חושבת על החתונה, אבל לא רק עליה. אני אוהבת את הימים שלי לפני ויש לי עולם שלם לאחרי. זה יום מיוחד, מרגש, נפלא, אחד ויחיד. אבל זאת בדיוק ההגדרה לכל יום ויום בחיים, ולכן אני שמחה לומר שהחתונה היא חלק  מהחיים. פשוט הווליום של אותו יום יותר גבוה.
חלק מהחיים, השתקפות קטנה שלנו.
בחרנו לעבוד עם אנשים טובים, עם לב טוב, ומקצועיות רבה, כשהדגשים שחשובים לנו בחיי היום יום באים לביטוי (חתונה שבה שום חיה לא תעמוד על המזבח למענינו), כשהשכל והלב עבדו ביחד ובצורה מפוכחת על הפרטים. מי אנחנו היה ונשאר המדד היחידי להחלטות.

אני מאחלת לעצמי להנות בחתונה. לתת לאנשים לשמוח בשמחתי, להרגיש את הכנות הזאת ואיתה לחייך ולרקוד.
"אם החומרים טובים, גם העוגה תצא טובה!". אמן.

ליאת ושחר התחתנו ב"יער" בחדרה ב19 בספטמבר 2008.

לאתר של ליאת יניב לחץ כאן

Webuildit