מוסיקה – all you need is ears

מאת: DJ איתמר גבע.

חתונה, כמו כל דבר בחיים, מתחלקת לשלושה חלקים.

ישנם שלושה מרכיבים עיקריים לחתונה ישראלית, לכל אחד מהם השפעה משלו על התנהלות האירוע, ולכל אחד מהם תרומה משלו להצלחת האירוע.

לא נשאיר אתכם במתח – שלושת המרכיבים הם: אוכל, מוסיקה וצילום. כל השאר (ויסלחו לי השאר) הם אקססורייס.

על מנת שאירוע יצליח מעבר לסטנדרטיות המקובלת, צריך להתקיים בין שלושת המרכיבים הנ"ל מה שאני קורא לו בקיצור "עיקרון הפרדת הרשויות".

על מנת שאתם הזוגות, תפיקו את המירב מכל אחד מהגורמים הנ"ל, חשוב שכל אחד מהם ידע את מקומו באירוע ואת מידת השתלבותו בו.

למרות שלפי מידת ההיערכות שלכם טרם האירוע וההשקעה המוקדמת – פגישות, מדידות, טעימות ושאר ירקות – נראה שמדובר באירוע שימשך נצח…. אז זהו, שלא. בחתונה עצמה הזמן טס (כשנהנים), ולכן מילת המפתח היא טיימינג.

כל אחד משלושת המרכיבים שהזכרתי "אוכל" זמן. כל אחד מהם דורש תשומת לב משלו. אי אפשר ללהטט ביניהם ולקוות ש"יהיה בסדר". אירוע מושקע כל כך דורש תכנון מוקדם וקפדני.

עכשיו מגיע השלב בו אני סוף סוף מסביר למה אני מתכוון.

דוגמא ראשונה – "הפרדה"  בין מוסיקה (לריקודים) וצילום.

שלב קבלת הפנים – שלב שבממוצע אורך כשעה וחצי. בשלב הזה, אתם והאורחים שלכם "הכי יפים". לכן זה השלב בו נכנס במלוא עוצמתו  מרכיב הצילום. גם אם תטמנו את הראש בחול, לא תוכלו להתחמק משלב התיעוד. ההורים, המשפחה, החברים – כולם רוצים להצטלם אתכם. זה השלב המתאים ביותר לתמונות המבוימות – "החיבוקיאדה".

כמובן שאתם לא צריכים לעמוד בכניסה, להתנשק עם כל חבר של ההורים מהעבודה ולקחת את הצ'ק. את זה יעשו ההורים. אתם תסתובבו לכם בנחת, תנשנשו קצת, ותיראו יפים. זה הזמן שבו אתם יכולים "להשתולל" מוסיקלית כי הדי ג'יי לא בדיוק צריך להפעיל את הקהל אלא רק לדאוג שיהיה להם נעים ברקע. בחלק הזה של האירוע הוא יכול להעביר לכם את הצילומים בנעימים, עם מוסיקה שתביאו מהבית, מוסיקה שעושה לכם טוב ושתיתן לכם אנרגיות חיוביות לקראת החופה.

במידה ותמלאו מכסת צילום יפה בקבלת הפנים תהיו פטורים ממנה בהמשך הערב – וזו המטרה העיקרית. בכך תחסכו לעצמכם את המעבר המעיק בין השולחנות, והרי ממילא אלו התמונות הכי פחות מחמיאות –  אתם מפריעים לאנשים לאכול, ובכל מקרה כבר הצטלמתם עם אותם אנשים בתפאורה יותר נחמדה, ועם פה פחות מלא. לפיכך עדיף גם "להפריד" בין אוכל וצילום.

אין ספק שהתרומה העיקרית של הצילומים בקבלת הפנים מתבטאת יותר מכל לקראת סוף הערב. סוף הערב של מי? –  של כל הדודים והדודות והחברים הרחוקים, שקיבלו קינוח ורוצים ללכת הביתה . זוכרים את "הפרדת הרשויות"? בשלב הזה אתם נמצאים בעיצומה של המסיבה שלכם עם החברים שלכם שבחרו להישאר ולשמוח אתכם. הכלל שצריך להנחות אתכם ואת הצלם שלכם בשלב זה הוא – אם רוקדים לא מצטלמים (עם אנשים שהולכים הביתה). זה שלב מאוד מכריע שעלול להשפיע על המשך המסיבה. קחו זאת בחשבון.

זה לא שהדודים והדודות לא יבואו להיפרד מכם. הם יבואו ועוד איך, אבל לא חייבים להנציח גם את השלב הזה בצורה מבוימת ועדיף כמה שיותר לשמור על זרימה תקינה של המסיבה ולא לשדר לאנשים שאתכם ש"עצרנו בדרך" כדי להצטלם.

נ.ב.

לכלות מבינכן, שרוצות להביא אותה בכניסה מרשימה ולדלג על שלב קבלת הפנים – יש לי סוג של פתרון. ידוע לכולם שהמדייקים והמקדימים להגיע לחתונה הם המשפחות הקרובות והקהל המבוגר. החברים והחברות (שבעיקר למענן אתן רוצות להיכנס בהפתעה) מגיעים לרוב לקראת החופה. לפיכך, הייתי ממליץ להגיע קצת יותר מוקדם, להכין את המשפחות לצילומים משותפים, לנצל את הזמן ולהצטלם כמה שיותר, ואז, כשהחתן ממילא נעלם לחתום על הכתובה, אפשר לחזור לחדר האטום ולחכות לחופה.

דוגמא שניה – "הפרדה בין מוסיקה (לריקודים) ואוכל.

דמיון מודרך: האירוע מתרחש באחד מערבי השבוע, חתונה רגילה (לא הפוכה). החופה, שממוקמת במקום נפרד מרחבת הריקודים, הסתיימה כרגע. אתם עסוקים בחיבוקים ונשיקות לפחות ברבע שעה הקרובה. האורחים שלכם מתחילים לנוע לכיוון השולחנות במטרה לאתר את מקומות הישיבה שלהם.

דבר אחד די בטוח – אף אחד לא יתחיל לרקוד לפני שאתם תגיעו לרחבה. והרי אתם לא שם – אתם בחופה.

רוצים לסבך עוד? – השעה ככל הנראה בסביבות 21:30 (החופה התאחרה כי חיכיתם שיהיה רוב). אלו שהגיעו בסביבות 20:30 (רוב הקהל) לא הספיקו להיות בקבלת פנים, והרי אף אחד לא אוכל לפני שהוא הולך לחתונה. בקיצור, אנשים מתים מרעב ורוצים לשבת ולאכול. הדבר האחרון שיש להם בראש זה ריקודים (אפילו לחברים שלכם, שרוצים לאכול משהו לפני שמתחילים לשתות).

אני אומר: "if you can't beat them – join them". תנו להם לאכול. חלק מהעניין בחתונה זו גם הסעודה. יהיה מספיק זמן למסיבה מאוחר יותר.

כאשר תחזרו מהחופה אחרי רבע שעה – המומנטום של שבירת הכוס והשמחה כבר הרחק מאחוריכם, ורוב האורחים כבר ישובים במקומותיהם. אם תנסו ליצור מסיבה יש מאין, היחידים שיצטרפו אליכם זה כמה חברים קרובים (מתוך נימוס) –  המבוגרים נאמנים לאוכל. מסיבה שכזו לא תמצה את הפוטנציאל ורוב הסיכויים שהיא גם לא תחזיק מעמד הרבה זמן: הרחבה לא תיראה משהו, והמוסיקה תפריע לאנשים לאכול.

המלצה שלי – נצלו את הזמן שנותר לכם עד תחילת הריקודים כדי ללכת לשירותים, לדבר עם חברים או אולי אפילו לאכול בעצמכם (חס וחלילה), ואז תתחילו לכם מסיבה רצופה ונטולת הפרעות.

אלו הן רק שתי דוגמאות להתנהלות נכונה באירוע. כמובן שחשוב מאוד לסמוך על בעלי המקצוע שלכם –  לתת אמון במקצועיות ובראייה הרחבה שלהם את האירוע ולא רק את התחום הספציפי שלהם.

כדאי שתמנו "איש קשר" מטעמכם שיהיה אחראי לתיאום בין הספקים השונים וישרת את האינטרס שלכם באירוע. עם עוד קצת חיזוקים מובטח לכם אירוע מוצלח, כזה שגם אתם תיהנו בו.

וכמו שדולי פרטון אמרה פעם – "אם אתם רוצים את הקשת בענן אתם צריכים לסבול גם את הגשם".

איתמר גבע, דיג'יי, התחתן עם ענבל ב"כוכב הים" ב27 לספטמבר 2002.

לקריאה על איתמר גבע בmit4mit לחץ כאן. 

Webuildit